השקיעה של היום היא הזריחה של מחר
לפתע…באמצע החיים, בעיצומה של עבודה ציבורית מלאת ענין והישגים וללא כל סיבה נראית לעין קראה לי המנהלת והודיעה לי כך: את אינך רצויה כאן! כך 'מהיום למחר' המומה התגלגלתי אל חיים של אבטלה מאונס מבלי שידעתי מה מצפה לי…ממה אשלם את חובותיי ומה יממן את חיי. מאחורי קריירה מגוונת ועתירת הישגים ולפניי חשכה סמיכה ואלפי סימני שאלה. לאן אלך
עננים כבדים כיסו את מחשבותיי ולא ידעתי מאין יבוא עזרי. לאחר לילות ללא שינה קמתי בבוקר אל בית הקפה השכונתי. כדרכי, לקחתי את כוס הקפה שלי אל האוטו וישבתי בתוכו בוהה בשמשת הרכב. לפתע הקיש מישהו על חלוני. שש בבוקר עכשיו אני אומרת בשקט לעצמי 'מה הוא רוצה ממני…בשעה הזו' פותחת בהיסוס את שמשת הרכב ומביטה באיש הזר, פניו מחייכות אלי 'מחפש רכב כזה לאשתי. מוכרת?'
כן. אני משיבה הרכב למכירה (וגם אני למכירה…כך אני חושבת לעצמי בלב) שעה קלה והם מגיעים לביתי הוא אשתו וילדתם לנסיעת בדיקה. כך כשאנחנו יושבים יחד ברכב ומתפתחת שיחה 'מה את עושה? מה עובדת?' אני מגלגלת את השאלה אליהם כי מה אגיד… 'אתם מה?' אני ד"ר התלהבות הוא אומר קוראים לי ערן שחר. חפשי אותי בגוגל
ד"ר… אני אומרת (בצחוק מבחוץ ובבכי מבפנים) ד"ר אני חולה…תלהיב אותי בחזרה על החיים שנשמטים תחתיי. פיטרו אותי ואני רוצה למות. כן למות!
אני מרצה על זה…איך לשוב ולהתלהב מהחיים, כך הוא אומר. איך לקום ממשברים ולהתאהב בחיים מחדש.
גם אני רוצה להרצות. זה יושב לי על הלב ובכל הגוף כבר הרבה שנים אני מגלגלת את החלום הזה בראשי ומשהו מההתלהבות של ערן נדבק בי כשקרן אור חדה וברורה חודרת מבעד לעננים. 'ערן, באת להעיר אותי. לנער את העצב ולהגשים לעצמי את החלום' וכך מתוך הדאגה העצב והעלבון מפלחת פתאום תחושת אושר גדול את מחשבותיי.
אני יודעת שהאיש הזה- המואר- המלהיב- בא להעיר אותי.
ערן שחר
בזכותך התעוררתי מחשכת דאגותיי
בעזרתך האיר עלי השחר
ובחרתי 'לקום אל החיים' לעמוד על כל במה בארץ ובעולם ולספר איך אפשר להתחיל מחדש
כי השקיעה של היום היא הזריחה של מחר (מי אמר? אני אומרת!)
עורי עורי לבשי עוזך.. לבשי בגדי תפארתך.. ישעיהו מ"ג