סיפור ישראלי- אישי

הרשו לי לשתף אתכם בסיפור אישי

כשהביאו אותי מן המלחמה בסיני מורדמת ומונשמת-מפרפרת בין חיים למוות והניחו אותי בבית החולים תל השומר אמר הרופא לאמא שלי ‘התפללי על בתך ואנחנו נעשה כל שנוכל בשבילה ונקווה ביחד לטוב’

בדמדומיי הכרתי יכולתי לשמוע תפילות מעל ראשי ‘עוד אבינו חי, עוד אבינו חי’ אך היה זה קולו של איש שלא הכרתי. כששבה אלי הכרתי עדיין הייתי מחוברת למכשירי הנשמה ולא יכולתי לדבר אך עיני נפקחו לראות את האיש העומד על סף מיטתי מעל לראשי וממלמל תפילה

היה זה ר’ שמחה הולצברג-אבי הפצועים. פליט-שריד שואה מגטו ורשה. שעלה ארצה יחיד ללא משפחה והפך את נכי צה”ל למשפחתו הגדולה. על שיקום נכי צה”ל הוענק להולצברג פרס ישראל.( אורה, אולי יש לציין מה משמעות הפרס הזה ושנת הענקתו נדמה לי שבשנת 85)

שנה אחרי מלחמת יום כיפור יצאתי מבית החולים ליומיים על מנת להינשא לאהוב ליבי שבא מן המלחמה. רפי רימשון (היושב כאן בקהל)

היה זה שמחה הולצברג שהוביל אותנו אל כלולותינו ושם מתחת לחופה קרא לפתע בקול גדול: ‘הנה מתנת החתונה שאני מעניק לכם לך ולרפי. זה הוא פסוק מספר יחזקאל האומר כך: ואעבור עלייך ואומר לך בדמייך חיי ואומר לך בדמייך חיי’ הפסוק הזה נאמר פעמיים פעם אחת לך ופעם אחת למדינת ישראל. יהיו הדברים כחותם על ליבכם ויהיו חייכם שזורים בחיי המדינה לנצח נצחים.

ואני, שמחה הולצברג שבאתי מן התופת של השואה אדע שניצחנו יחד את כל אויבנו’

זה הוא סיפור ישראלי של קיבוץ גלויות מכל קצוות תבל הקושר אותנו השונים והדומים בעבותות של אהבה ואמונה בכוחה של מדינת ישראל להיות לנו בית לעולם.

תודה על הזכות המיוחדת לחלוק עמכם את יום הזיכרון ויום העצמאות ה70 לאהובתנו המשותפת-ישראל.

אהבתכם היא הרוח במנועיי חיינו גם היא לתפארת מדינת ישראל