חברתי האהובה נסעה לטיול….

חברתי האהובה נסעה לטיול משפחתי בדרום אמריקה שם בשיא האושר מהחופש, בעת טיול בטבע המשגע עפה עם  טרקטורון לתהום. בנס ניצלו חייה. מרוסקת ממש כך חילצו אותה אל בית החולים לסדרת ניתוחים קשה שבסופם הטיסו אותה ארצה אל בית החולים. כאן הרי יודעים הכי טוב איך מטפלים באנשים מרוסקים…

כשישבתי ליד מיטתה היא פתחה לרגע את עיניה היפות ובקול רפה שאלה ‘איך מסתדרים עם הכאבים’ איזה חיים מחכים לי עכשיו…כסא גלגלים-פיזיוטרפיה-שיקום ארוך. אני רק רוצה לקום וללכת מכאן לחיים שהיו לי קודם

דמייני, אמרתי לה, דמייני את עצמך כמו שאת רוצה להיות

עומדת-צועדת-רוקדת. לבושה בבגדים היפים שלך מטופחת ויפה כפי שאת.

שימי בדמיונך את הדמות הזאת ותגידי לעצמך זאת אני!

תחלמי את זה! ותראי איך את מגשימה את החלום הזה. בצעדים קטנים אך כולם בכיוון אחד. להגשים את החלום

יש לה, לחברתי וגם לכם את הכוח לקום אל החיים שלכם. תאמינו, תגידו ‘רוצה ויהיה!’ תעבדו בחלומות שלכם והם יתגשמו לכם. תגידו בקול שכולם ישמעו ‘רוצה ויהיה’!

שנה חלפה מאז…חברתי, עומדת על הרגליים. היא הולכת לאט, בצעדים כבדים ורועדים אך מתקדמת בכל יום קצת. היא חזרה לעבודה ואל החיים. הגוף עדיין כואב והנפש עדיין נרעדת למחשבות של ‘זה יכול היה להיגמר הרבה יותר רע…’

אך אז, תוך רגע, מופיעה מול עיניה המילה ‘פרופורציות’

השפתיים נמתחות לחיוך קטן אותו היא מחייכת לעצמה כשהיא אומרת בשקט ‘תודה’ אני חייה, אני עומדת על הרגליים. נשארתי כאן לעוד הרבה שנים. תודה…